דמעת בתינוקות 

כיצד מתמודדים עם דמעת בעיניים בתינוקות?

תופעת הדמעות המרובות מהעיניים, עם או בלי הפרשות,  הינה תופעה שכיחה למדי בגיל הרך. תופעה זו עשויה להתרחש בעין אחת בלבד, או בשתיהן. בעיה זו נובעת מחסימה מולדת בניקוז הדמעות מהעיניים, במצב שבו החיבור בין שק הדמעות לאף, לא נפתח באופן טבעי. מצב זה קיים אצל כשישה אחוז מהילודים.

מה ניתן לעשות במצב זה? 

יש לשמור על ניקיון העיניים מהפרשות וכן לייבש דמעות שמרטיבות את העפעפיים. את הניקיון יש לבצע עם פד גזה רטוב ממים נקיים (מינרלים, או מורתחים פושרים), בעדינות, בתנועה מהצד לכיוון האף. מחוץ לבית - ניתן לנקות עם מגבון עיניים לתינוקות. 

האם לתת טיפול אנטיביוטי?

אין הגיון בטיפות אנטיביוטיות כי שק  הדמעות אינו מנוקז ולכן יזדהם מחדש עם חיידקים עמידים לכל אנטיביוטיקה תוך ימים ספורים ויווצרו זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. 

עד מתי מחכים? 

במרבית המקרים (כתשעים אחוזים) תופעה זו חולפת באופן ספונטני עד גיל אחד עשר חודשים. כאשר תופעה זו קיימת, בחודשים הראשונים, ניתן, בביצועו של רופא מומחה בתחום, לבצע לחיצה חזקה, חד פעמית,  על שק הדמעות כלפי מטה, ולגרום לפתיחתו בכוח - פעולה שלעיתים פותרת את הבעיה.

מה ניתן לעשות כשלא חלפה הבעייה?

לכאשר התופעה לא חולפת מעצמה, לרוב נדרשת פרוצדורה ניתוחית קצרה לצורך פתיחת תעלת הדמעות החסומה. במקרה זה, לרופא עיניים המומחה בילדים להערכה ולהדרכה על הניתוח ועל מה שנדרש לקראתו. ישנם מספר סוגי ניתוחים שניתן לבצע לפתרון הבעיה.

האם הניתוח מתבצע בהרדמה כללית?

אכן, הניתוחים לפתיחת חזימת דרכי דמעות נעשים בהרדמה כללית.

מה יש להכין לפני כל פרוצדורה בהרדמה כללית לתינוק / ילד?

צום של 6 שעות מאוכל ושתייה כולל מים,  סיכום המצב הרפואי של הילד מרופא הילדים, ספירת דם מהשבוע שלפני הניתוח וספח תעודת הזהות בו רשום הילד. אישור כיסוי מקופת החולים / חברת ביטוח לפרוצדורה  המבוצעת.

שטיפת דרכי דמעות

בעבור תינוקות שממשיכים לדמוע – מעבר לגיל 11 חודשים, יש לבצע פרוצדורה קצרה של "שטיפת דרכי דמעות" בהרדמה כללית קצרה (5-10דק) , על מנת לפתוח את שק הדמעות. 

 

כיצד מתבצעת שטיפת דרכי דמעות?

בתחילת הפרוצדורה, בה לא חותכים דבר, מורחב מעבר  הדמעות  על ידי מוט מתכת דק בעובי גדל והולך. לאחר מכן מבוצעת שטיפה עם מים פיזיולוגיים ונבדק שקיים מעבר תקין לאף. הפרוצדורה פותרת את הבעייה בכ 80% מהמנותחים. יש לזלף טיפה מספר פעמים ביום למשך שבוע. 

 

מה ניתן לעשות כשלא צלחה הפרוצדורה?

אם הפתיחה לא צלחה (בערך בכעשרים אחוזים מהמקרים) ניתן לנסות שתי דרכי  פעולה: 

  1. "בלון"  בשק הדמעות: זהו ניתוח המבוצע בהרדמה כללית ואורך כ 10-15 דק. במהלך הניתוח מועבר מוט דקיק שבקצהו - בלון. הבלון מנופח לאחר החדרתו לאזור החסימה לפרקי זמן קצרים, ומוצא החוצה. לא נשאר דבר  בדרכי הדמעות. סיכויי הצלחה של 85-90%. לאחר הניתוח ניתנות טיפות, סירופ אנטיביוטיקה וכן סטרואידים. מערכת  ה"בלון" יקרה יחסית ולא מכוסה ע"י כל קופות החולים.

  2.  צינורית לדרכי הדמעות: זהו ניתוח המבוצע בהרדמה כללית וארך כ 20-25 דק. במהלך הניתוח מוחדרת צינורית ע"י מוט דקיק אליו היא מחוברת , לתעלת הדמעות התחתונה והעליונה. הצינוריות נקשרות האחת לשנייה בגובה הנחיר  ונשארות בדרכי הדמעות למשך של כארבעה חודשים. לאחר הניתוח- יש לזלף טיפות לאורך מספר שבועות. גם כאן סיכויי ההצלחה הם של כ 85-90%.

ניתן לבצע את שתי הפרוצדורות, לא משנה באיזה סדר. הבלון -לא משאיר גוף זר לתקופה של כ 4 חודשים, אך יקר יותר.

מה ניתן לעשות אם שום פרוצדורה לא צלחה?  

במקרים וצאי דופן, כאשר הפרוצדורות לעיל אינן פותחות את הבעיה. לרוב פוניפ לניתוח DCR ליצירת מעבר חדש לדרכי הדמעות.

זהו ניתוח המבוצע בהרדמה כללית. בניתוח מבוצע חתך בעור באזור החיבור בין העין לאף, ובעצם יוצרים חיבור בין שק הדמעות לאף ומחדירים צינורית ששומרת את המעבר פתוח. על הצינורית יושבת צינורית מעט עבה יותר שמוצאת לאחר כ 3 שבועות. הצינורית הדקה מוצאת כעבור כ 6 שב . זהו ניתוח בעל סיכויי הצלחה גבוהים הנעים בין 90-95%.

האם ניתן לוותר על כל הפרוצדורות ולהישאר עם דמעת?

לא מומלץ להמנע מניתוח במצבים של חסימת דרכי דמעות. המנעות מתיקון הבעיה גוררת ברוב המקרים דמעת ודלקות חוזרות. הדמעת הכרונית עשויה להפריע להתפתחות הראייה עקב ראייה דרך דוק דמעות גבוה. הדמעות, שמתאימות בהרכבן לעיניים, כשנמצאות במגע חוזר עם העור, גורמות לגרוי שלו ולהופעה של עור אדום ומעובה. אם מצב זה נותר לאורך זמן, תתכן מניחת של העפעף.